יומנו השלם של דקארד קיין, מתורגם לעברית

[FallenOne]

מתורגם מסיפרו של דקארד קיין (Deckard Cain) אשר מגולל את את האירועים שהתרחשו, מהמשחק הראשון, לדיאבלו 2 וההרחבה עד כה. לכל מי שמעוניין לדעת את הסיפור ולאלה שרוצים לדעת למה הם נכנסים, מיותר לומר שמומלץ מאוד לקרוא, אז קריאה מהנה.

עמוד 1 מתוך 31 עמוד'
האירועים שהתרחשו בשנה האחרונה לא יאומנו, הם הניעו אותי לשוב ולכתוב את מחשבותי. לא משנה כמה חזק השתדלתי, העובדות נשארו בלתי ניתנות להימנעות. מלכנו *ליאוריק נכנע לשיגעון והחל לנזוף בכולם בטירוף משתולל בעקבות חטיפתו של בנו *אלברט. חטיפתו של אלברט ואבידותינו המתמשכות עקב המלחמה נגד ווסטמרצ' הובילו למרד גלוי בין שומריו של המלך. ישנו משהו באוויר שמרגיש כמעט מוחשי, זה מרגיש כמו... אימה.

עמוד 2
האם הסיפורים הישנים יכולים להיות נכונים? האם המעשיות על ה*הורדרים האמיצים ועל אדוני השאול הבוער יכולות להיות יותר מאגדה, סיפור מעשייה שסופר לי ע"י אימי?

עמוד 3
אני נהגתי להתענג על מעשיות אלו של אומץ וגבורה עילאית. דמינתי את עצמי כאחד מהם, ההורדרים המסתוריים אשר הובלו בראשותו של *תל-ראשא המסתורי אף יותר ! הייתי כל כך גאה להיות "אחרון ההורדרים", האחד שיסתובב בעולם תוך כדי לחימה ברשע בכל מקום שבו הוא ישכון. אאאה... האנרגיה הבלתי מתכלת של הנעורים.

האם יכול להיות וישנו בסיס לכל המעשיות הללו? כל הסימנים אכן מצביעים לזה. אך איך יכול אחד עם השכלה כמו שלי ועם ידע כמו שלי, לקחת את הסיפורים האלו ברצינות? האם באמת וישנה ישות אפלה מתחת לעירנו? הלוואי ויכל מוחי הזקן להיזכר במעשיות שאימי סיפרה לי בצורה כ"כ אמיתית כמו בילדותי.

עמוד 4
אני טיפש ! אילו רק פעלתי קודם, אילו רק השמעתי את חששותיי, הם יכלו להיות בחיים. *פרנהם לא היה הופך לשיכור השתיין שהוא עכשיו. *לזרוס, כביכול ארכיבישוף של האור, פתה קבוצה של כפריים אל מותם המזועזע תחת מסווה של חיפושים אחרי בן המלך האובד. האם הוא הארכיטקט של כל הרוע שנפל על עירנו, או שהוא פשוט פיון שלא מודע למעשיו?

הלילות ארוכים, ובעודי יושב ומקשיב לקולות הנוראיים שבוקעים מתוך הקתדרלה, התחלתי לראות בבהירות אתדרכי נגלית לפניי. בזאת אני אחזור לכתבים. חייבת להיות תשובה, דרך להביס את הרוע שמענה אותנו.

עמוד 6
כל מעשה זוועה חדש גורם לתושבים נוספים לנוס על נפשם. כעת רק מעטים מאיתנו נשארו:*גריזוולד, *פפין, *אוגדן, *ווירט האומלל, וכמובן, *ג'יליאן הנאווה. ישנה עוד מישהי, למרות זאת: מישהי שהגיעה בזמן שאחרים ברחו. אני לא בטוח מה לחשוב על *אדריאה הזו, אשר קוראת לעצמה מכשפה בכזו פתיחות. יש לה גישה לכל מיני סוגים של ידע מסתורי שאפילו לי אין. מאיזו סיבה היא הגיעה לכאן כעת, בזמנים רעים אלו? אני מרגיש שיש משהו לא כשורה אצלה.

עמוד 8
נראה שכל שחר מביא איתו עוד הרפתקנים לחיקנו. אך אף לא אחד עדיין שיכול להיקרא גיבור. אני מתמיד עם זמני וממשיך לסרוק את הכתבים בשביל תשובות. אם רק והייתי לוקח אותם ביותר רצינות ולא שולל אותם בכזו קלות ראש!

עמוד 9
סוף סוף אחד מההרפתקנים האלה מצליח לבלוט החוצה מן השאר. למרות שהוא אדם של מילים מועטות, הוא מקרין רוגע ומיקוד שגורם לחוסר מנוחה אצל האחרים, אשר רק מעוניינים בשדידה ובבזיזה. אני מרגיש שהגעתי להכרה עם הגיבור הזה,הנווד הנודד הזה. פרשתי בפניו את ההיסטוריה שלי ושיתפתי את הידע שלי איתו. אני מקווה שזה מספיק.

עמוד 11
כבר זמן מה עכשיו חשדתי בטיבעו האמיתי של הרשע שעומד בלב ליבם של בעיותינו, אך זה היה איום ונורא מידי להודות באמת על כך. אך הזמן להכחשה כבר בעבר: זהו אדון האימה האפל, דיאבלו בכבודו ובעצמו, אשר רודף אותנו.

המטה הזדוני שללזרוס הובא אליי היום, מאשר עוד יותר את חשדותיי. אין יותר ולא שום צל שלספק שהוא זה שעומד מאחורי חטיפתו של אלברט ואולי גם שיחרר את דיאבלו מקברו הקדמוני. מי יודע עוד איזו בגידה הוא תיכנן? למרבה המזל אני חושב שלא נותר לו זמן רב לחיות כל עוד יש לגיבורינו משהו לומר בנידון.

עמוד 12
חלמתי על יבבת מוות של ילד קטן הלילה. היא קרעה למעלה דרך המעמקים, מנפצת את חלונות הקתדרלה הנטושה.
כשהתחלתי להתעורר, זה נהייה ברור שזה למעשה היה צווחת סופו המעונה של דיאבלו. לא מסוגל ללכת לישון לאחר כזו צווחה מטרידה, הסתכנתי ביציאה החוצה בכדי להמתין לשובו של הלוחם. לבסוף הוא הופיע, מכוסה בדם - הרבה שלו עצמו, הרבה של אויביו. הוקל עליי רבות שהוא שרד את החוויה הקשה הזו, ושהמאורעות הנוראיים הללו כעת בעברנו. אך דעתי מוטרדת, האם כל זה לא היה יכול להימנע אם לא הייתי שולל את המורשת שלי בכזו קלות דעת?

עמוד 15
אף פעם לא ראיתי את *טריסטרם בכזו התפרצות של אושר כמו בשבועות שעברו מאז מפלתו של דיאבלו. הגיבור השקט והמהורהר של העיר, אשר אני גאה לקרוא לו חבר, עמד בחגיגות אלה בצניעות. לעומת זאת ברור לי שהצלקות שהוא רחש במעמקי הכנסייה נמצאות עמוק יותר מאלו שעל עורו והם אולי שינו אותו לנצח. הצעתי לו אוזן קשבת אך הוא נשאר מרוחק. זמן, אולי, זהו הדבר היחיד שעשוי לרפא אותו.



עמוד' 16-17
איך יכלתי להיות כל כך עיוור? אני האמנתי שדיכאונו של חברי הם תגובה טיבעית בעקבות הזוועות שהוא חווה. איך יכול להיות שלא הבחנתי שהוא נושא בקרבו את תמציתו של דיאבלו? אחרי שיטוטים מהורהרים במשך שבועות, הוא לבסוף עזב וחמק בחסות הלילה. אולי הוא הלך "למזרח" שלעיתים קרובות כ"כ הוא היה צורח בשנתו ומתעורר בימים לאחר ניצחונו על אדון האימה.

זמן קצר לאחר עזיבתו, ליגיונים של שדים מקוללים התקיפו אותנו ושרפו את עירנו עד היסוד. לא חסו על אף אחד מתושבי העיר, אפילו הנשים והילדים לא זכו להגיע לשקט שבקבורה. במקום זה, כולם הוקמו לתחייה כווזעות. וגריזוולד אשר כ"כ בנאמנות חימש ושריין את האחד שנהגתי לקרוא חבר במהלך קרבותיו, אולי סבל את הגורל הקשה מכל, להיות מושחת ולהפוך לשד מפלצתי משועבד שצמא לבשר אנוש.

זהו לא שיגעון רגיל, זה לא יכול להיות פחות מאשר דיבוק בידי אדון האימה בעצמו. הטיפש, הוא חשב שהוא יכול להכיל את רישעותו של דיאבלו. חוסר זהירותו וביטחונו המופרז עלו לנו בחיינו.

אני יושב עכשיו, כלוא בכלוב, בקרב הצרחות ואש הגיהינום, בזמן שאני ממתין למותי שלי.



עמוד 19
למרות שכבר מזמן איבדתי תקווה ונכנעתי לגורלי הבלתי נמנע, הבלתי אפשרי קרה היום. הצילו אותי. גיבורים הגיעו ל*קאנדיורס כדי להילחם בשחיטות שהאחד שהתחלתי לקרוא לו *הנווד האפל, הביא על אדמות אלו. הוא עזב לפני זמן רב בעקבות משימה לא ידועה, אך הם לא יכלו לעקוב אחריו עד שהם הביסו את השדה המתועבת *אנדריאל אשר חסמה את הדרך היחידה מזרחה. החלטתי להצטרף אליהם בתקווה שהידע שלי בדרכי העולם העתיק יוכל לעזור להם בדרכים מסוימות.

עמוד 20
תחושת ההקלה היא עצומה עכשיו כשמעברנו דרך המדבר סוף סוף נסתיימה והגענו לעיר *לוט גוליין. למרות שאני לא אומר זאת לאף אחד, דיאבלו השאיר את סימניו גם עליי. אני מתעורר באמצע הלילה, סובל מחזיונות מזעזעים על הרס והשמדה של ביתי, על טבח אנשי הכפר חסרי הישע, ועל ההדים של מעשים אפלים שמבוצעים עמוק מתחת לאדמה. אני מקווה שאלו יעברו עם הזמן, אך אני חושש שלעולם לא אמצא מנוס מהם.

עמוד 21



דיברתי עם אנשי העיר כדי למצוא רמזים בקשר להימצאו של מי שהיה חברי, אך המידע מועט. למדנו שהוא אינו הולך לבד: יש איתו מישהו שהתלווה אליו בשם *מריוס. אני יכול רק לשער איזה חלק הוא משחק בכל זה.

עמוד 23
איחרנו את המועד. חבריי למסע עקבו אחר צעדיו של הנווד האפל לקיברו של תל-ראשא, רק כדי להיות מעומתים עם השד *דוריאל. אבן הנשמה של *באאל לא הייתה במקום. אנחנו יכולים להניח שבאאל שוב חופשי, ושהוא ביחד עם הנווד האפל נמצאים בדרכם לעיר *טרווינקל בכדי לשחרר את אחיהם, *מפיסטו. אסור לתת לדבר כזה לקרות.



עמוד 24
היום ראיתי למה הפך אותו האדם אשר פעם סיכן את הכל כדי להציל אותנו מאדון האימה. זה קרה כאן בג'ונגלים של *קורסט, הצלחנו לתפוס מבט חטוף על הנווד האפל. הופתעתי מהמחשבה שלמרות שעד כמה איתן ואציל היה גיבורינו, הוא התברר כחסר חשיבות לצד השפעתו המשחיתה של אדון האימה. אני בוכה לנוכח העובדה של מה שהוא היה פעם, ועם זאת אני מקלל אותו על שחצנותו שהובילה אותו לדרכו העכשווית של זריעת כאב ומוות ברחבי עולמנו. הקמתו לתחייה של מפיסטו בעולמנו הייתה קצרה, חברי למסע דאגו לזה. אני יכול לדמיין רק בנקל באילו זוועות הם נאלצו להילחת בדרך לניצחונם עליו ובהשגת אבן הנשמה שלו.

עמוד 25
הם נשאו בפיהם גם את הידיעה המזעזעת שהנווד האפל לא קיים יותר. כל העקבות לאנושיותו נעלמו כלא היו. כל כולו נכבש בידי דיאבלו, מוחו, גופו ורוחו. למרבה המזל הם הצליחו לגרש אותו בחזרה לביתו הבוער, והם מודיעים לי שבכוונתם לתקוף את שערי הגיהינום הבוער על מנת לשים קץ לקיומו אחת ולתמיד. אני רק יכול לאחל להם בהצלחה.



עמוד 26



עמוד 27
דיאבלו מת. זמן רב חשקתי לשמוע את מילים אלו, אך עכשיו לאחר שהם הגיעו, אני מרגיש שמחה מעטה. הגיעו אלינו גם חדשות על צבא שטני שצועד בדרכו להר *אריאט. אין ספק שבאאל עומד מאחורי זה. עם הגאות אנחנו עוזבים לכיוון צפון.

אך עדיין, אנו חייבים למנות את הצלחותינו: אבני הנשמה של מפיסטו ודיאבלו הושמדו על סדן הגיהינום והם לא יטרידו אותנו יותר.
נשארה רק אחת.

עמוד 28
הקור של ההרים הצפוניים מרעיד אותי עד לעצמותיי הזקנות והתשושות. צבאו של באאל חוסם את דרכי ההרים ממקום מקלטנו ב*הרוגת' וכל הדרך עד פסגת ההר. הכבוד, הכוח, והמסירות של בני לווייתי לא מפסיקים להדהים אותי. אפילו כעת הם נלחמים בשדים ובשלג הסמיך כדי להגיע לבאאל עצמו. שמועות על בגידה מתחילות לצוף ברחבי העיר. בפעם הזו, איננו יכולים להרשות לעצמנו לאחר את המועד.

עמוד 29



עמוד 30



עמוד 31
נראה שאנחנו מקוללים. גם בניצחון, אנו עומדים מול תבוסה. למרות שהגיבורים השמידו את באאל, המלאך *טיריאל נושא עימו חדשות חמורות. אוביקט של כוח רב אותו הוא מכנה *סלע העולם נשמר בסוד בפסגת ההר, והוא כעת מושחת ע"י כוחו של באאל. טיריאל מאמין שהאופציה היחידה העומדת בפניו היא להרוס אותו. אני יודע מעט מידי על סלע העולם ועל כוחותיו כדי לנחש מה יקרה בהמשך, אך אני חושש שפעולותינו ישאירו צלקות על העולם בדרכים שאנו לא מכירים. אני מתפלל שטיריאל עושה את הבחירה הנכונה.


* כוכבית במהלך הסיפור מציינת שם או מושג שעשוי להופיע עם הסבר מורחב, כאן.

[Death_Point]

הדיון כעת פתוח לדיון (היה נעול),
הרגישו חופשי להביע דעתכם על תוכן היומן, על התרגום, ועל כל מה שבא לכם...

[DecK]

ת ו ד ה... ממש תודה רבה,

קראתי את זה באנגלית מהאתר של בליזארד, אבל תמיד טוב להבין יותר לעומק את כל הכוונות

[shalev]

דבר ראשון כל הכבוד על ההשקעה אחי שיחקת אותה תרגמת הרבה אני יקרא עכשיו. את זה לפי איך שראיתי את התרגום הנוסח נהדר יפה אחי תודה!

[FallenOne]

תודה חבר'ה, אני מעריך את התגובות שלכם...
אני אשמח לשמוע אם למישהו יש הערות שקשורות לתירגום לא נכון או משהו בסגנון.

[avi2k3]

קראתי חלק , אחלה תרגום ושילוב עם הוידיאו
תודה

[The_Undying]

תודה רבה! למרות שקראתי חלק באנגלית..
חח כמה זמן לקח לתרגם את כל זה?

[TimKa]

תודה!
לא ממש ידעתי את הסיפור של דיאבלו 1 ועכשיו אני יודע

[nechomancher]

סוף סוף הבנתי את הסיפור הרבה יותר טוב!!!! תודה תודה!! אף-פעם לא היה לי כוח לקרוא באנגלית את היומן שלו אז עכשיו קראתי את זה!

[daterly]

מ-ע-ו-ל-ה!!!!

פעם ראשונה שאני מבין שיש עלילה אמיתית בדיאבלו! וגם מבין אותה!

כלומר, אני שחקן של דיאבלו2, הבנתי שיש עלילה, אבל לא ממש היה לי כוח להבין אותה...

המון תודה!